דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות א׳:א׳

1 העד מצווה להעיד בבי"ד. בכ"מ מביא המקור מש"ס ב"ק ר"פ הכונס היודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ופריך במאי עסקינן אילימא בבי תרי פשיטא דאורייתא הוא אם לא יגיד ונשא עונו אלא בחד ועל זה הביא דברי התוס' שם ד"ה פשיטא וא"ת הני מילי כשעבר על שבועתו כדכתיב ושמעה קול אלה וי"ל דה"ק קרא כשעובר בדבר שאם לא יגיד היה נושא עון אז יביא קרבן שבועה אבל בלא שבועה נמי איכא נשיאת עון כדמוכח במתני' פרק אחד דיני ממונות. ובראשית השקפה תמהתי על קושית התוס' דכיון דחייב קרבן שבועה על כרחך דחייב להעיד דאל"כ לא שייך קרבן שבועה מידי דהוה אנשים דכל דאינם בחיוב הגדת עדות אינם חייבין קרבן שבועה. אמנם יש לומר דהכי קושית התוס' דכיון דבדיני ממונות אינו חייב עד שיתבענו להעיד א"כ יש לומר דבאמת דהחיוב קרבן שבועה הוא כשיתבענו להעיד וישביע אותו אבל כשאינו משביעו אינו חייב ומנלן דחייב כשיתבענו להעיד בלא השבעה ועל זה תירצו דגם בלא שבועה נמי איכא נשיאת עון וכדילפי מקרא דאם לא יגיד אבל לפ"ז צ"ע מה שמביאין ראיה מסנהדרין דאמרו לעדים שמא תאמרו מה לנו לצרה הזאת והלא כבר נאמר והוא עד הא שם בדיני נפשות מיירי ובד"נ חייב להעיד אפילו כשלא יתבענו אבל בד"מ דלמא אינו חייב רק שישביעו וצ"ע. אבל בגוף קושית התוס' מצאתי הדבר מבואר בשאלתות פרשת ויקרא סי' ס"ח דיליף לה מדכתיב נפש כי תחטא והדר ושמעה קול אלה אלמא כי לא שמע שבועה נמי קרי ליה חטא וכן הביא מדתניא בתורת כהנים מנין שאם אתה יודע לו עדות שאין אתה רשאי לשתוק עליו ת"ל לא תעמוד על דם רעך ואף דבסנהדרין דף ע"ג יליף מזה שאר ענינים וכן הביא הרמב"ם פ"א מרוצח הי"ד אבל בתורת כהנים פרשת קדושים מובא שם כל הני מהך קרא לענין עדות ולענין שאר דברים שמזכיר בסנהדרין שם ועיין בקרבן אהרן שם ועיין ספר המצוות להרמב"ם מצוה ר"צ והתימה על השאילת שלום שלא הרגיש בכל זה:

2 בכ"מ כתב רבינו להעיד בבי"ד דוקא בבי"ד הוא שחייב להעיד שאם אמר איני יודע שוב אינו יכול להעיד אבל חוץ לבי"ד אין לחוש כיון דיכול לחזור ולהעיד א"נ מדכתיב אם לא יגיד ונשא עונו במקום שאם היה מגיד היה מחייב ממון לאפוקי חוץ לבי"ד שאפילו היה מגיד לא היה מחייב ממון. והנה תלמידי החריף ושנון מוה' אברהם ני' נכד דודי זקני הגאון בעל ים התלמוד זצ"ל נסתפק בעדות אשה דשייך קרבן שבועה כדאמרו בשבועות דף ל"ב האיך הדין באם השביעתו חוץ לבי"ד ואמר איני יודע אם חייב דלפמ"ש הכ"מ בתירוץ השני מהראוי להתחייב דשם אפילו היה מגיד חוץ לבי"ד היה מחייב ממון כדאמרו בשבועות שם כגון דאמר לה לדידה ולא אמר לבי"ד. ועל זה השבתי כיון דהיא משביעתו להגיד לה בבי"ד דכן הוא סדר השבועה א"כ הרי לא הגיד לה בבי"ד וא"כ על כרחך שהיה בבי"ד ואמר גם בבי"ד שאינו יודע א"כ הוי כלא אמר לא לדידה ולא לבי"ד. ועל זה חזר ואמר דעדיין יש להסתפק אם הוי בכלל נשיאת עון עכ"פ לפי תירוץ שני של הכ"מ ועל זה אמר די"ל דכיון שיכול לחזור ולומר שקר הגדתי לך. ועיין בתשובת הר"ן סי' מ"ז שוב אינו בכלל לא יגיד דאף לאחר שיגיד עדיין יוכל לומר מבודה הייתי והא דאמרו דאמר לה לדידה ולא אמר לבי"ד היינו דעכ"פ אינו כפירת ממון דיוכל לומר דלא הייתי חוזר. ואני השבתי על זה ראה דבריך טובים ונכוחים אבל יש לעיין דזה דוקא במקום שצריך תורת עדות אז כיון שלא אמר בבי"ד יכול לחזור ואמר מבודה הייתי אבל בעדות אשה כיון דבאמר לה לדידה ולא אמר לבי"ד סגי בזה והיא מותרת להנשא ואינה צריכה לעדותו כלל, שוב היאך אפשר לומר מבודה הייתי דהא הו"ל כנגמר עדותם דהרי התורה דרכיה דרכי נועם והיא תנשא לשוק ויהיו בניה ממזרים. אמנם באמת מדברי הר"ן לא נראה כן אבל נזכרתי שבשו"ת הר"ן סי' ל"ד כתב בעצמו כן ומטעם שכתבתי ובשב שמעתתא שמעתא ו' פרק י"ג ופרק י"ד האריך בזה וביאר דכל שהאשה באתה לבי"ד והתירוה להנשא שוב אין עד יכול לחזור בו והוי כאילו הוא העיד בבי"ד וא"כ שוב נחשב עדותו לענין שאם היתה באה לבי"ד לא היה יכול לחזור בו וממילא נחשב כפירתו כפירת ממון:

3 מה שהאריך אם עד אחד מצווה להעיד הנה כבר הארכתי בזה על דברת היראים ואפס קצהו נדפס בחיבורי יד שאול סי' רכ"ח ועיין בשיטה מקובצת ב"ק דף נ"ו שכתב בשם תלמידי רבינו פרץ דבעד אחד בנסכא דר' אבא מחוייב להעיד ויש לי בזה מקום עיון בשו"ת מיימוני לספר משפטים סי' ס"א ואף שדבריו סתומים שם וסותרין זה את זה ועיין בשו"ת נודע ביהודה מהדורא תנינא חלק חו"מ סי' כ"ז ובתשובה הארכתי בזה ואין כאן מקומו:

4 והוא שיתבענו להעיד בדיני ממונות. מדייק הכ"מ דבדיני נפשות אפילו בלא תבעוהו חייב וכתב הטעם משום דחייבין העדים לנקום ממנו כמ"ש הרא"ש פ"ק דמכות שכל הרואה דבר ערוה חייב להעיד וכ"כ הכ"מ בהלכה ב'. הנה הסמך מדברי הרא"ש אמנם תמהני מדוע לא זכר שם דברי הש"ס סנהדרין דף ע"ח בפני הבי"ד חייב דכתיב ובערת הרע מקרבך וגדולה מזו מצינו בחולין דף קל"ט דבעוף שהרג את הנפש מחוייב לאתויי לבי"ד לקיים ביה ובערת הרע מקרבך ופירש"י מצוה על כל הפוגע בחייבי מיתה להביאם לבי"ד כדי לבער רשעים מישראל ובתשובה אחרת הבאתי דברי הרב המגיד התמוהין בזה ואין כאן מקומו ועכ"פ הדין דין אמת דבד"נ מחוייבין העדים להעיד מעצמם: